העפעפיים מורכבות ממספר רקמות הכוללות עור, שרירים, רירית ובלוטות רבות. לעפעפיים תפקיד מרכזי בהגנה המתמדת על גלגל העין, תוך יצירה, פיזור ושמירה על שכבת הדמעות. בעזרת העפעפיים נשמרת הלחות המתמדת של הקרנית והלחמית ע"י הדמעות. לחות מתמדת זו חיונית לשלמות הקרנית והכרחית לקיום הראיה התקינה.
לעפעפיים 3 תפקידים עיקריים:
1. כיסוי והגנה על גלגל העין, ומניעת התאדות הדמעות והתייבשות משטח העין.
2. פיזור הדמעות על משטח העין ופינוי הדמעות דרך מערכת ניקוז הדמעות ע"י מצמוץ מתמיד.
3. השתתפות ביצירת חלק ממרכיבי הדמעות.
לחצו כאן למידע נוסף על מנגנוני ההגנה של העין.
המרווח שבין העפעפיים הנוצר בזמן פתיחתם נקרא מפתח העפעפיים (palpebral fissure). כאשר העין פתוחה ומביטה ישר קדימה, העפעף העליון בד"כ מכסה את הלימבוס (הגובלת) העליון, בעוד שהעפעף התחתון נמצא 1 מ"מ מעל או מתחת ללימבוס התחתון.
העפעף העליון והתחתון נפגשים בפינות מפתח העפעפיים. איזור זה של מפגש בין העפעף העליון והתחתון נקרא קאנתוס (canthus). הקאנתוס הפנימי (המדיאלי) הוא זה הקרוב אל האף, והקאנתוס הצידי נמצא בצד המנוגד. בקאנתוס הפנימי נמצאים 2 חלקים הבולטים במבט חיצוני: הקרונקול (caruncle) – רקמה בצבע ורוד, דמוית עור, הנמצאת בפינה הפנימית ביותר שבין קצות העפעפיים, קרוב לאף, ומכילה שערות עדינות, בלוטות זיעה ובלוטות שומן; והקפל הסמילונארי (semilunar fold) – שנראה כמו קפל בצורת סהר והמאפשר את תנועת העין לצדדים ללא מתיחה של הלחמית (תמונה 1).
העפעפיים נמצאות בתנועה מתמדת. חלקה תנועה רצונית (סגירה ופתיחה של העפעפיים) וחלקה לא רצונית (רפלקס המצמוץ). מספר שרירים אחראיים לביצוע תנועות אלו.
1. שריר האורביקולריס (תמונה 2). זהו שריר טבעתי המקיף את מפתח העפעפיים, והאחראי לסגירה הרצונית של העפעפיים ולרפלקס המצמוץ. השריר מעוצבב ע"י העצב ה-7 (עצב הפנים). התכווצות השריר עוזרת בהנעת הדמעות על פני משטח העין אל פתחי ניקוז הדמעות, ומשם לשק הדמעות.
לשריר שני מרכיבים: מרכיב העפעפיים (הנמצא בתוך העפעפיים) והמרכיב הארובתי (הנמצא בהיקף החיצוני). מרכיב העפעפיים אחראי לסגירה הרצונית הרגילה ולרפלקס מצמוץ, בעוד שהמרכיב הארובתי אחראי לסגירה הרצונית החזקה של העפעפיים. סגירה חזקה של העפעפיים מתרחשת בתגובה לכאב או לחבלה.
2. שריר הלבאטור (תמונות 2-3). שריר זה מרים את העפעף העליון ומסייע בפתיחה הרצונית של העפעפיים. השריר מעוצבב ע"י העצב ה-3 (האוקולומוטור). שריר זה יוצא מעצם הספנואיד הנמצאת בגולגולת, עובר בחלק העליון של הארובה, ומגיע אל העפעף העליון, שם הוא הופך למעין רצועה רחבה של רקמת חיבור הנקראת האפונאורוזה של שריר הלבאטור (תמונות 2-3). האפונאורוזה נפתחת כמו מניפה רחבה ואוחזת בטרסוס – רקמת החיבור הקשה המהווה את השלד של העפעף. חלק אחר מסיביה אוחזים בעור, ויוצרים את שקע העפעף (שקע בעור הנראה כגבול העפעף).
העין נפתחת כאשר שריר הלבאטור מתכווץ, ובו זמנית שריר האורביקולריס נעשה רפוי. בזמן מצמוץ מתרחשות פעולות עוקבות זו לזו: לסגירת העפעפיים – פעילות הלבאטור מנוטרלת, והאורביקולריס מתכווץ באופו רגעי, ומיד לאחר מכן לפתיחת העפעפיים מחדש – האורביקולריס שוב נעשה רפוי והלבטאור מתכווץ.
3. השריר המושך את העפעף התחתון – מתחבר לטרסוס בעפעף התחתון ואחראי על משיכתו למטה במקביל להרמת העפעף העליון.
4. שריר מולר – שריר חלק הנמצא מאחורי שריר הלבאטור (תמונה 3). שריר זה מתחבר לחלק העליון של הטרסוס, והוא תורם לעליה נוספת של כ-2 מ"מ לעפעף העליון. שריר דומה קיים גם בעפעף התחתון.
החלק הקשה של העפעף נקרא טרסוס (Tarsus) – זו היא רקמת חיבור צפופה וקשה המהווה את שלד העפעף, נותנת לעפעף חוזק ושומרת את צורתו הקמורה, המתאימה לצורה גלגל העין. שריר הלבטור ושריר מולר מתחברים לטרסוס ועוזרים בתנועת העפעף. כ"כ הטרסוס הוא מקומם של בלוטות מייבומיאן, המשתתפות בייצור המרכיב השומני של הדמעות.
קצה העפעף מכיל את הריסים ואת פתחי בלוטות מייבומיאן (תמונות 1, 3). הריסים מסודרות בקצה העפעף ב 2-3 שורות. יש כ- 150 ריסים בעפעף העליון וכ- 75 ריסים בעפעף התחתון. כל ריס מתחלף פעם ב-5 חודשים. לאחר תלישת ריס, גדל ריס חדש לאורך מלא תוך כ- 10 שבועות. קיים עצבוב עשיר לריסים, ולכן הם רגישים ביותר לכל מגע קל, הגורם להפעלה מיידית של רפלקס המצמוץ, המשמש להגנה בתגובה למגע כלשהוא בעין.
פתחי בלוטות מייבומיאן נמצאות בקו אחד ומאחורי קו הריסים. בעפעף התקין הם כמעט ולא נראים. כאשר מתפתחת דלקת כרונית של העפעפיים ניתן לראות פקקי שומן בפתחי הבלוטות.
בחלק הפנימי (הקרוב לאף) של כל עפעף נמצאת בליטה קטנה הנקראת פפילה, ובמרכזה נמצא נקב קטן הנקרא פונקטום. זה פתח הניקוז של הדמעות ממשטח העין. כאן מתחילה תעלה קטנה (קנליקולוס) דרכה מתנקזות הדמעות באופן מתמיד אל שק הדמעות, ומשם אל חלל האף. אחת מדרכי הטיפול היעילות בצורות הקשות של תסמונת העין היבשה היא ע"י חסימת הפונקטום ע"י פקקי סיליקון.
הלחמית הטרסלית מכסה את החלק הפנימי של העפעף מקצה העפעף ועד לעומק הפורניקס העליון או התחתון (תמונה 4). הפורניקס הוא שקע עמוק המפריד בין החלק הפנימי של העפעף ובין גלגל העין. מתחת לפורניקס הלחמית חוזרת ונצמדת אל גלגל העין והופכת להיות הלחמית הבולברית (תמונה 4). למעשה הלחמית הבולברית היא המשכית ללחמית הטרסלית. הפורניקס מאפשר תנועה מתמדת של העפעפיים, ובמקביל תנועה של העין למעלה ולמטה. הפורניקס התחתון משמש כמעין מאגר של נוזל הדמעות. הלחמית המצפה את העפעף (הלחמית הטרסלית) ונוזל הדמעות מקטינים את החיכוך בין העפעפיים והקרנית שהיה עלול להיווצר כתוצאה מהמצמוץ.
בעפעפיים נמצאות בלוטות שונות שרובן משתתפות בתהליך יצירת הדמעות (תמונה 4).
1. בלוטות מייבומיאן – אלו הן בלוטות חֵלֶב מיוחדות הנמצאות בעפעפיים בתוך הטרסוס (תמונות 4-5). הבלוטות הן ארוכות, ומהן יוצאות אשכולות של הסתעפויות. יש 30-40 בלוטות בעפעף העליון ו- 20-30 בתחתון. פתחיהן מסודרים בקו יש בקצה העפעף. בלוטות אלו מפרישות את המרכיב השומני של הדמעות. הלחץ המופעל על הבלוטות בזמן המצמוץ גורם ליציאת השומנים אל הדמעות. השומן בדמעות עוזר ליציבותן ומונע את התאדותן. בדלקות של העפעפיים נגרמת לעיתים חסימה של ההפרשה השומנית מהבלוטות. דבר זה גורם לירידה בכמות השומן בדמעות, וכתוצאה – לירידה ביציבות הדמעות ולעין יבשה. עצבוב הבלוטה הוא ע"י סיבים פרה-סימפטטיים המלווים את העצב השביעי (עצב הפנים).
2. בלוטות זייס – בלוטות חלב המחוברות אל זקיקי הריסים (תמונה 4).
3. בלוטות מול – בלוטות זיעה המתחברות לזקיקי הריסים או לקצות העפעפיים.
4. בלוטות הדמעות המשניות של קראוזה – נמצאות בפורניקס (איזור הקפל של הלחמית בין העפעף והעין) (תמונה 4).
5. בלוטות הדמעות המשניות של וולפרינג – נמצאות לאורך גבול הטרסוס. בלוטות הדמע המשניות מפרישות את המרכיב המימי של נוזל הדמעות, בהרכב זהה לזה המופרש מבלוטת הדמעות הראשית.
עצבוב תחושתי לעפעפיים מגיע מהעצב החמישי (הטריגמינלי). העפעף העליון מעוצבב ע"י הסעיף האופתלמי של העצב החמישי. העפעף התחתון מעוצבב ע"י הסעיף המקסילרי של העצב החמישי.
שריר האורביקולריס, האחראי על סגירת העפעפיים, מעצבב ע"י העצב השביעי (עצב הפנים).
שריר הלבטור של העפעף העליון מעוצבב ע"י העצב השלישי.
המערכת הפרה-סימפטטית מעצבבת את בלוטת הדמעות הראשית ובלוטות הדמעות המשניות, את בלוטות מייבומיאן, וגם את תאי הגביע הנמצאים בלחמית. כל אלו מייצרים את המרכיבים השונים של הדמעות. הסיבים הפרה-סימפטטים מגיעים אל העין יחד עם סיבי העצב השביעי.
מעוניינים לבצע ניתוח הסרת משקפיים בלייזר אך אתם לא יודעים האם אתם מתאימים? לבדיקת התאמה חינם השאירו פרטים אצלנו באתר ואחד מניציגנו יחזור אליכם.
אחרי שכיבה עם הפנים על כרית אחד העפעפים קיבל דלקת והוא נפוח ואדום מה אפשר לעשות?
תודה
ג'ני
שלום,
לפני קצת יותר מחודש הייתי לי דלקת בעין אחת, שהתחילה בחלק הפנימי של העפעף כפצעונים צהובים ומעט כואבים ותוך כמה ימים חדרה לתוך העין. רופא עיניים איבחן את הדלקת כבקטריאלית ורשם משחה אנטיביוטית המכילה 5 מ״ג גנטמיצין סולפט, לשימוש במשך שבועיים, ארבעה פעמים ביום. העין הגיבה מאד מהר לטיפול, והיה שיפור מהותי תוך 48 שעות. היום, אחרי יותר משבועיים מסוף הטיפול, כשאני מביט בראי אני מבחין עדיין בכלי דם בולטים בעין שהייתה מודלקת. בנוסף, העין הזו קצת יותר אדומה מהעין השניה, בעיקר בבוקר. מעבר לזה עין כאבים, יובש או תחושת גירוי כלשהי. האם קיימת אפשרות שהנימים הללו הם צלקת או שאריות של הדלקת? או שאולי הם תוצאה של הטיפול האנטיביוטי שגרם לזנק כלשהו? האם סביר שתופעה זו תחלוף עם הזמן או האם כדאי שאראה שוב רופא?
תודה.
שלום רב, בחודש מרץ החלה לי שעורה בעין שמאל, שמתי סינטומצין על מנת שתעבור השעורה. השעורה עברה אך מאז העין החלה לדמוע.. עד היום. הייתי אצל 2 רופאי עיניים אשר אמרו כי הכל תקין ואין חסימה בדרכי העין.
ממה יכולה לנבוע הדמעה? זה ממש מטריד וזה קורה במהלך היום.
לציין, כי יש מעין בלט ממש קטן בעפעף התחתון בזוית של העין מהשעורה שהייתה.
שלום פרופסור סלומון,
נוצרה לי שעורה בעפעף עליון שמאל שנראית ממש לא טוב, נפוחה ואדומה ממש כמו שאתה מתאר פצע בגרות שמרגיש כל רגע שעלול להפוצץ, אובחנתי על ידי שני רופאים, הראשון לפני כשבוע נתן לי משחה שכוללת סטרואידים שלא עזרה והיום הרופא השני נתן לי שלושה סוגי טיפות עיניים, אחת מהן מכילה סטרואידים ואחת צמיגית (או משהו בסגנון), ובנוסף כדור אנטיביוטי בכל יום. מה שנקרא "טיפול אגרסיבי" כפי שכינה הרופא. השאלה שלי היא איך במצב שנוצר כל הטיפול אמור להעלים את הדבר, מה בדיוק קורה? המוגלה נספגת בעין או שהיא מופרשת מעצמה החוצה בשניה? מנסה להבין איך הגוף מתנקה מזה. תודה רבה בכל מקרה.
לאחר בכי ממושך ומצב נפשי קשה במשך כמה ימים לאחר פטירת קרוב אהוב, העפעפיים (עליון ותחתון) התנפחו למימדים עצומים, הנפיחות קצת ירדה לאחר יומיים, אך עברו כבר כמה ימים מאז (ללא בכי נוסף) והנפיחות ברובה ישנה (בעיקר בעפעף העליון).
מה הסיבה לכך? האם הנפיחות תרד? איך לזרז את זה? זה מאוד מפריע לי ויזואלית..
ובלי קשר – אמרו לי שאדם רגיש שבוכה רבות יחסית, אז ישנו מצב שהעיניים שלו יהפכו להיות נפוחות לצמיתות. האם זה נכון?
תודה
כמה זמן מותר להשתמש במקסיטרול בבלפריטיס
מזה כמה שנים עם המספר העולה עיניי לאט לרא נסגרות. העפעפיים מכסות חצי מעיניי. אני מרכיבה משקפי מוליפוקל. עין אחת מספר 6 והשניה 4 למרחק ולקרוב המספרים שונים. למי לפנות?
חשתי בכאב מעל העין השמאלית בחלק העליון הפנימי של העפעף, יש מעט נפיחות ומעט מאוד דלקת, יש מעט מאוד כאב, תוך כדי שמשכתי מעט את העפעף העליון גיליתי שעליו בחלקו הפנימי ישנן 2 נקודות לבנות.
האם זה יכול להיות הרפס? זה לא על העין, לא בחלק הלבן של העין ולא על העדשה, אלא על העור הפנימי של שפת העפעף.
אני אודה לך לתשובה, קצת נלחצתי כאשר קראתי על הרפס.
אילנה
כבר מעל שבוע וחצי שהרופא אבחן שעורה בעפעף עליון.
יש נפיחות גדולה בבוקר מיד לאחר השינה ולאחר כחצי שעה נעלמת.
ביומיים האחרונים ממש רואים את הנקודה על העפעף ומתחיל להציק והנפיחות בבוקר ממשיכה.
במהלך היום אני מניחה פד גזה עם מים חמים.
מה ניתן לעשות?
מזה מספר חודשים יש לי נקודה לבנה בעפעף התחתון שלא כואבת לי ולא מפריעה לי. בדקתי אצל רופא עיניים שאמר שמדובר בסתימה של בלוטות החלב וכל עוד לא מפריע לראייה עדיף שלא לגעת. רציתי לדעת מה דעתך לגבי אפשרויות הטיפול משום שעם הזמן הבלוטה הזו גדלה טיפה (עדיין לא מפריע לראייה כלל ולא כואבת).
אוהד
השאירו פרטים ונחזור אליכם