כאשר מדברים על "דלקת של העין" מתיחסים בד"כ לכך שהעין אדומה, העפעפיים נפוחות, ושיש הפרשה כלשהיא בריסים והעפעפיים. אולם המושג "דלקת" הוא מושג רחב ביותר, הכולל מספר רחב מאוד של מחלות בלחמית ובקרנית. חלקן הן מחלות קצרות מועד, המופיעות לפתע, ונגרמות ע"י זיהומים שונים בחיידקים או וירוסים. מחלות אלו חולפות בד"כ מעצמן, ולעיתים מצריכות טיפול קצר בתכשירים מקומיים המכילים אנטיביוטיקה, סטרואידים או תחליפי דמעות. לעומתן, חלק מהדלקות הן על רקע לא זיהומי, והן קשורות במצבים אלרגיים או בשינויים בשכבת הדמעות. האבחון והטיפול במחלות אלו יותר מורכב, מתמשך, ומחייב מעקב אצל מומחה למחלות קרנית.

דלקות זיהומיות

העין היא איבר חיצוני החשוף דרך קבע למזהמים רבים. מרבית המזהמים חודרים ללחמית ע"י מגע של הידיים שלנו בעיניים, תוך כדי שפשוף העיניים עם אצבעות שנגעו קודם לכן במשטחים מזוהמים. דלקת זיהומית של הלחמית יכולה להיגרם ע"י חיידקים או ע"י וירוסים. רב הדלקות ניתנות לאבחון וטיפול ע"י רופא המשפחה או רופא הילדים. במיעוטן, כאשר התהליך מתמשך ולא מגיב לטיפול, או כאשר יש סיבוכים המערבים גם את הקרנית, יש צורך בהפנייה לרופא עיניים המומחה במחלות הקרנית.

דלקת חיידקית של הלחמית

דלקת חיידקית של הלחמית מתבטאת בעין אדומה ודביקה, מופיעה בצורה חדה, עם תלונות של גרד, צריבה או תחושת דביקות בעיניים. בד"כ אין תלונות על ירידה בראייה. בד"כ עין אחת מעורבת בתחילה, ולאחר זמן של שעות או ימים מתפתחת דלקת גם בעין השנייה. בד"כ קודם לכך מגע עם אדם אחר בסביבה הקרובה שסבל מדלקת בעיניים.

העפעפיים נפוחות, הלחמית גדושה ואדומה, וקיימת הפרשה מוגלתית סמיכה בין העפעפיים ועל הריסים (תמונה 1). לעיתים קרובות העפעפיים עצמן מעורבות בדלקת. בד"כ הקרנית אינה מעורבת ולכן אין ירידה משמעותית בראייה. ההפרשה עלולה לגרום לירידה קלה וחולפת בראייה. כאשר יש ירידה בראייה בנוכחות עין אדומה ומפרישה, יש לשלול מעורבות של הקרנית, ולבדוק אם אין כיב בקרנית.

רוב הדלקות החיידקיות חולפות מעצמן תוך מספר ימים ללא טיפול. ניתן לטפל בדלקת חיידקית של הלחמית ע"י טיפות או משחה אנטיבוטית כגון משחת סינטמיצין (המכילה כלורמפניקול), משחת טוברמיצין או משחת חומצה פוסידית.

אם הדלקת לא מגיבה לטיפול, ניתן לקחת דגימה מההפרשות לבדיקת חיידקים (תרבית). כ"כ יתכן שמדובר בדלקת ויראלית. זיהום ממשוך שלא מגיב לטיפול מחייב הפניה לרופא עיניים.

דלקת ויראלית של הלחמית

תמונה 2. דלקת ויראלית מתחילה בעין אחת ועוברת אח"כ לעין השניה.

וירוסים רבים עלולים לגרום לדלקת של הלחמית. דלקת ויראלית של הלחמית דומה לדלקת חיידקית בהבדל עיקרי אחד: ההפרשה היא בד"כ מימית צלולה ולא מוגלתית סמיכה, כמו בדלקת חיידקית. הדלקת מתחילה בד"כ בעין אחת, ועוברת לאחר יום או מספר ימים לעין השניה (תמונה 2). לעיתים תיתכן מחלת חום במקביל להופעת הדלקת בלחמית, ולעיתים תיתכן במקביל דלקת ויראלית של דרכי הנשימה העליונות.

הסימנים בבדיקת העין כוללים נפיחות העפעפיים, אודם של הלחמית, הפרשה מימית, ולעתים קרובות גם דימומי נקודה זעירים בלחמית. הפורניקס התחתון (השקע שבין העפעף התחתון והעין) יכול להכיל גבשושיות עדינות בעלות שטח פנים חלק הנקראים follicles (זקיקים) (תמונה 3). לעיתים מופיעות ארוזיות נקודתיות (אזרים של חוסר אפיתל) בקרנית. בלוטת הלימפה שלפני תנוך האוזן יכולה להיות מוגדלת, במיוחד בילדים עם דלקת ויראלית של הלחמית.

מרבית הדלקות הויראליות של הלחמית עוברות מעצמן ללא טיפול. ניתן להקל על תחושת הצריבה בעיניים ע"י שטיפה עם תחליפי דמעות ללא חומרים משמרים, וע"י ניקוי תכוף של ההפרשות בריסים ובעפעפיים. לעיתים ניתן להוסיף טיפול אנטיביוטי בטיפות כדי למנוע הדבקה משנית בחיידקים.

אחד הסוגים הקשים והממושכים של דלקת ויראלית של הלחמית נגרם ע"י וירוס מסוג ה- Adeno. וירוס זה מופיע בצורה מגפתית, בעיקר במקומות בהם נמצאים בני אדם בצפיפות, כמו גני ילדים, קייטנות או מחנות נוער. דלקת זו פוגעת בלחמית וגם בקרנית, ולכן היא נקראת Epidemic Kerato-Conjunctivitis או בקיצור – EKC. דלקת זו נמשכת כ- 2-4 שבועות בשלב האקוטי, והיא מתבטאת בעין אדומה מאוד, הפרשה מרובה, תחושת צריבה ולעיתים כאב בעיניים, ולעיתים גם ירידה ניכרת בראייה, על רקע הופעת תסנינים דלקתיים בקרנית. כ"כ תיתכן צמיחה של קרום דלקתי בחלק הפנימי של העפעפיים ואפילו ארוזיה בקרנית. סוג נוסף של דלקת ויראלית בלחמית הנגרמת ע"י וירוס ה- Adeno פוגע במיוחד בילדים וכרוך גם בדלקת של הגרון. סוג זה נקרא Pharyngo-Conjunctival Fever או PCF.

לאחר השלב האקוטי של דלקות בלחמית הנגרמות בגלל וירוס ה- Adeno (בעיקר ב- EKC), יתכן בחלק מהאנשים מהלך ממושך של מספר חודשים, שבו נמצאים תסנינים דלקתיים בשכבות השטחיות של הקרנית (תמונה 4). תסנינים אלו עלולים לגרום להפרעה בראייה, לעיוותים, הילה וסינוור, בייחוד בראיית לילה. מחלה זו מחייבת הפנייה לרופא עיניים המומחה במחלות קרנית. לעיתים יש צורך בטיפול ממושך בטיפות סטרואידים לעיניים כדי לסלק את התסנינים הדלקתיים בקרנית.

דלקות לא זיהומיות

דלקות לא זיהומיות הם תהליכים כרוניים של דלקת בלחמית בעוצמה מתונה, הנגרמות על רקע אלרגי או על רקע של תסמונת העין היבשה. דלקות אלו מאופיינות במהלך ממושך, בתחושת אי נוחות, צריבה, גרד, דקירות, יובש, תחושת גוף זר או תחושת חול. המהלך שלהן אינו חד וסוער אלא איטי וממושך. בד"כ מחלות אלו מחייבות הפנייה לרופא עיניים, ורצוי למומחה במחלות קרנית.

דלקת אלרגית של הלחמית

דלקות אלרגיות של הלחמית הן תוצאה של חשיפה לגורמי אלרגיה הנמצאים באויר או בסביבתנו הקרובה (אבקני פרחים, חלקיקים מפרוות בעלי חיים, זיהום תעשייתי, אבק הבית, חומרי קוסמטיקה וחומרי כביסה). בנוסף קיימת נטייה גנטית למחלות אלרגיות, והשילוב בין הנטייה הגנטית וגורמי האלרגיה מביאים בסופו של דבר למחלת עיניים אלרגיות.

דלקות אלרגיות של הלחמית מאופיינות במהלך ממושך, בתלונות של גרד בעיניים, באודם קל, ובהפרשה רירית מהעיניים המופיעה בעיקר בבקרים. בבדיקת העיניים ניתן לפעמים למצוא גבשושיות קטנות בעלות שטח פנים גס, בחלק הפנימי של העפעף העליון, הנקראות פפילות (תמונה 5). הפפילות יכולות להיו קטנות ורבות, במצבים הקלים יותר, או גדולות וגסות, במצבים הקשים והכרוניים.

קיימות מספר סוגים של דלקות אלרגיות: דלקת אלרגית עונתית או כל-שנתית, דלקת של פפילות גדולות (GPC), דלקת אביבית (VKC) ודלקת אטופית של הקרנית והלחמית (AKCׂׂ). לכל אחת מהדלקות הללו מאפיינים שונים, שנסקרו בהרחבה בדף אחר באתר זה. הטיפול במחלות אלרגיות של הלחמית כולל מספר דרגות, החל מהטיפול בתכשירים אנטי-היסטמיניים במצבים הקלים, ודרך טיפול בסטרואידים ובתכשירים אימונו-מודולאטוריים (כגון טאקרולימוס) במצבים היותר קשים.

לקריאה נוספת על דלקות אלרגיות של הלחמית באתר זה – לחץ כאן.

תסמונת העין היבשה

תסמונת העין היבשה גורמת גם היא לדלקת כרונית בעצימות נמוכה בעיניים. מדובר באיד המצבים השכיחים ביותר באדם. תסמונת זו במתטאת גם כן בתחושת גיורי מתמדת בעיניים, תחושת גוף זר, אי נוחות, דקירות או צריבה. לעיתים יש אודם קל בעיניים, אך בד"כ העיניים שקטות ולבנות. בד"כ אין הפרשה במצבים אלו. תיתכן אי נוחות רבה בקריאה ממושכת או בעבודה ממושכת מול מסך מחשב, או בשהייה באיזור עם מיזוג אויר. לעיתים יתכנו תלונות של תנודתיות בחדות הראייה, הגוברות לקראת הערב או לקראת סוף יום העבודה.

אבחון תסמונת העין היבשה נעשה ע"י מספר בדיקות:

1. בדיקת שירמר (רצועת נייר לכמוס המונחת בין העפעף התחתון והעין ומודדת את כמות הדמעות, תמונה 6).

2. בדיקת משך שבירת דוק הדמעות בעיניים פתוחות (ע"י הזלפת חומר צבע הנקרא פלואורסצאין לעיניים, פתיחת העיניים, וצפייה בפרק הזמן העובר עד ליצירת פתחים בשכבת הדמעות המודגמת ע"י הפלואורסצאין).

3. בדיקת גובה שכבת הדמעות המצטברת בין קצה העפעף התחתון והלחמית  (מניסקוב הדמעות).

4. בדיקת שלמות שכבת תאי האפיתל של הקרנית (הופעת חוסרים נקודתיים של תאי אפיתל מלמדת על יובש ניכר בעיניים).

הטיפול בתסמונת העין היבשה כולל מספר דרגות. בשלב ראשון ניתנים תחליפי דמעות ללא חומרים משמרים. כאשר היובש בעיניים ניכר וכרוך בדלקת משמעותית, ניתן לטפל בתכשירים מקומיים נוגדי דלקת, כגון סטרואידים (אותם ניתן לתת לפרקי זמן קצרים) או ציקלוספורין A (הידוע גם כ- Restasis, אותו ניתן לתת במשך חודשים ושנים). ביובש קשה מאוד לעיניים ניתן לטפל ע"י חסימת דרכי הדמעות. זוהי פעולה מרפאתית קצרה ופשוטה, בה מוחדרים אטמי סיליקון זעירים לפתחי תעלות הניקוז של הדמעות הנמצאות בקצות העפעפיים.

אחד הסוגים שלתסמונת העין היבשה הוא תסמונת ע"ש Sjogren. זוהי מחלה אוטואימונית, שבה מופיעים נוגדנים עצמיים הפועלים כנגד בלוטות הדמעות, בלוטות הרוק והפרקים. כתוצאה סובלים אנשים אלו מיובש בעיניים, יובש בפה ודלקת פרקים. הטיפול במצב זה הוא רב-תחומי, וכולל רופא עיניים המומחה למחלות קרנית, רופא שיניים המומחה ברפואת הפה ובמחלות בלוטות הרוק, וראומטולוג. הטיפול בתסמונת זו בעיניים כולל מתן קבוע של טיפות Restasis המכילות ציקלוספורין A, חסימת דרכי הדמעות (Punctal Occlusion), ומתן תכוף של תחליפי דמעות ללא חומרים משמרים.

לקריאה נוספת על תסמונת העין היבשה באתר זה – לחץ כאן.

מעוניינים לבצע ניתוח הסרת משקפיים בלייזר אך אתם לא יודעים האם אתם מתאימים? לבדיקת התאמה חינם השאירו פרטים אצלנו באתר ואחד מניציגנו יחזור אליכם.