בצקת כרונית של הקרנית

כיצד מתפתחת בצקת בקרנית?

שקיפות הקרנית היא תנאי הכרחי לראייה טובה. כדי להישאר שקופה – אין בקרנית כלי דם כמו במרבית הרקמות האחרות בגוף האדם. בנוסף, ריכוז המים בקרנית נמוך ביחס לרקמות אחרות. הצטברות נוזלים בקרנית עלולה לגרום לבצקת של הקרנית, דבר שיגרום לשתי תוצאות: עליה בעובי הקרנית, ואובדן שקיפותה. שתי תופעות אלו גורמות לשינוי ביכולת הקרנית לבצע העברה ושבירה תקינה של קרני האור, והתוצאה היא פגיעה קשה בראייה.
המנגנון המונע הצטברות נוזלים נמצא בשכבה הפנימית ביותר של הקרנית, שכבת תאי האנדותל (תמונה 1). אלו הם תאים מיוחדים שתפקידם לשאוב את הנוזלים מהקרנית לכיוון הלשכה הקדמית. הלחץ התוך-עיני, מצד שני, שואף להכניס נוזל מהלשכה קדמית אל תוך הקרנית. הפעילות המתמדת של תאי האנדותל לשאיבת הנוזל מהקרנית אל הלשכה הקדמית מאזנת את הלחץ ההידרוסטטי של הנוזל התוך-עיני, ובכך מונעת הצטברות נוזלים והתפתחות בצקת בקרנית.

בעזרת מיקרוסקופ מיוחד (specular microscope) ניתן לצלם את תאי האנדותל של הקרנית ולספור אותם (תמונה 2). הצפיפות של תאי האנדותל בלידה היא כ- 5000 תאים במ"מ מרובע, וזו יורדת לכ- 3000 תאים במ"מ מרובע בגיל 20, ומתייצבת סביב 2500 תאים החל משנות ה-30 ועד לשנות ה-70, ואז מתרחשת ירידה נוספת בצפיפות תאי האנדותל. קצב האובדן הממוצע של תאי האנדותל הוא כ- 0.5% לשנה. בניגוד לתאים אחרים ברקמות שונות באדם, תאים אלו אינם מתחלקים. כדי לפצות על אובדן התאים, התאים הנותרים גדלים בשטחם, וכך נשמרת רציפות שכבת התאים בפנים האחוריות של הקרנית. כאשר צפיפות התאים יורדת מתחת ל-500, לא מצליחים התאים לשאוב ביעילות את הנוזל מהקרנית, ומתפתחת בהדרגה בצקת.

ההסתמנות הקלינית של בצקת בקרנית

בשלב הראשון הבצקת מתבטאת בעליה בעובי הקרנית. העובי התקין של הקרנית הוא בממוצע 530 מיקרון. כאשר עובי הקרנית עולה על 650 מיקרון, נגרמת ירידה משמעותית בחדות הראיה. את עובי הקרנית ניתן למדוד בעזרת אולטרה-סאונד של הקרנית. ניתן לזהות בצקת בקרנית ע"י שינוי בשקיפותה, ובהופעת גוון לבן – כחלחל של הקרנית (תמונה 3). השוואה בין שתי העיניים תמחיש את השינוי שחל בקרנית הפגועה בעקבות הבצקת.

בהמשך נגרמת בצקת של תאי האפיתל, וכתוצאה נוצרות שלפוחיות או חוסרים של תאים אלו (ארוזיות באפיתל הקרנית). הפציעות החוזרות ונשנות של תאי האפיתל עלולות לגרום לסיבוכים שונים כגון התפתחות של כיב חיידקי, כאב מתמיד, ומצב של דלקת כרונית של משטח העין המתבטא בעין גרוייה ואדומה באופן תמידי (תמונה 4). הדלקת הכרונית של משטח העין עלולה לגרום להצטלקות ואף לצמיחת כלי דם חדשים בקרנית. כל התהליכים הללו גורמים לירידה משמעותית בראיה, ולמצב של כאב, אודם וגירוי מתמידים.

אילו מצבים גורמים לבצקת של הקרנית?

שורה ארוכה של מחלות, חלקן נרכשות וחלקן גנטיות, גורמות לפגיעה אקוטית או כרונית בתאי האנדותל וכתוצאה לבצקת בקרנית.

1. לחץ תוך עיני מוגבר

גלאוקומה של זוית סגורה – במצב זה נסגר איזור הניקוז של הנוזל בלשכה הקדמית (איזור הזוית שבין הקרנית והקשתית) וכתוצאה עולה הלחץ התוך-עיני באופן מהיר לערכים גבוהים מאוד, לעיתים עד 50-60 מ"מ כספית (הערך התקין של לחץ תוך עיני הוא 10-21 מ"מ כספית). התוצאה תהיה בד"כ בצקת של האפיתל, ולעיתים רחוקות גם בצקת של הסטרומה.
גלאוקומה מולדת – מלווה לעיתים קרובות בבצקת של הקרנית שמתפתחת בגיל מאוחר.

2. טראומה וניתוחים תוך-עיניים

פגיעה חבלתית באנדותל יכולה לגרום לבצקת בקרנית. דוגמאות לכך הם נזק בשעת הלידה (בעיקר בלידת מלקחיים), חבלה קהה לקרנית, או חדירת גוף זר לתוך הלשכה הקדמית.

אחת הסיבות העיקריות לטראומה לאנדותל היא ניתוחים תוך עיניים. בניתוחים תוך עיניים כגון ניתוח להסרת ירוד (קטרקט) מתבצעות פעולות שונות בתוך הלשכה הקדמית, בעזרת מכשור משוכלל. ניתוחים אלו בטוחים, אולם לעיתים יתכנו סיבוכים בניתוחים אלו, הגורמים לנזק לשכבת תאי האנדותל. בניתוח להסרת ירוד מתבצע פירוק ושאיבת הירוד בעזרת אנרגית אולטרה-סאונד (פאקו-אמולסיפיקציה). לעיתים בגלל קטרקט קשה יש צורך להשתמש באנרגית אולטרה-סאונד רבה מהרגיל, הפוגעת בתאי האנדותל. במקרים אחרים בהם הלשכה הקדמית צרה, המרחק בין איזור שאיבת הקטרקט ובין אנדותל הקרנית קטן יותר, דבר החושף את תאי האנדותל לפגיעה. כ"כ במקרים בהם נגרם סיבוך במהלך הניתוח המחייב פעולות נוספות (כגון הוצאת חלק מהזגוגית – vitrectomy) יתכן נזק לתאים אלו.
בניתוחים לתיקון הפרדות הרשתית מוזרק לעיתים לעין נוזל סיליקון, שתפקידו להשאיר את הרשתית צמודה למקומה. נוזל הסיליקון מושאר בתוך העין לתקופה ארוכה, ותפקידו למנות הישנות של הפרדות הרשתית. כאשר נוזל הסיליקון בא במגע עם תאי האנדותל של הקרנית הוא עלול במשך הזמן לגרום לפגיעה בתפקודם ולהתפתחות בצקת כרונית.

3. דיסטרופיות של הקרנית

אלו הם מחלות גנטיות שבהם יש פגם מולד של תאי האנדותל. אחת הדוגמאות השכיחות היא מחלה הנקראת Fuch's Endothelial Dystrophy . מחלת Fuchs היא מחלה תורשתית המתפתחת בגיל מבוגר, על רקע נזק מתמשך לתאי האנדותל שמתפתח בהדרגה לאורך השנים, ומתחיל להתבטא לאחר גיל 50. בספירת תאי האנדותל ניתן לראות ירידה משמעותית במספרם, בבדיקת מיקרוסקופ ספקולרי ניתן להבחין במעין "חורים שחורים" בתאי האנדותל (תמונה 6) המבטאים כיסים אחוריים של בליטות אחוריות של שכבה זו, ובבדיקת הקרנית במנורת סדק ניתן לראות נקודות עדינות בשכבת האנדותל. התלונה העיקרית במצב זה היא ראיה מטושטשת בשעות הבוקר, שהולכת ומתבהרת במשך היום, וזאת על רקע הבצקת בקרנית שהיא מקסימלית במהלך השינה, והולכת ומשתפרת במהלך השעות שלאחר הקימה. מצב זה מלווה לעיתים רבות בקטרקט. ניתוח קטרקט עלול במקרים אלו להחמיר את הבצקת ולהאיץ את הצורך בהשתלת קרנית במועד מאוחר יותר.

4. דלקת תוך עינית

דלקת תוך עינית (uveitis) עלולה לגרום לנזק לתאי האנדותל. דלקת תוך עינית על רקע של הרפס סימפלקס, או על רקע זיהומים חידקיים או ויראליים עלולה לגרום לנזק קבוע או חולף לאנדותל ולבצקת של הקרנית.

5. נזק לאפיתל הקרנית

נזק מכני או טוקסי לאפיתל הקרנית עלול לגרום ישירות לבצקת של הקרנית ללא נזק לתאי האנדותל. נזק לתאי האפיתל גורם לפגיעה בתכונת המחסום של תאים אלו, ולחדירת נוזל חוץ-עיני אל תוך הקרנית דרך הפתחים שבין התאים הניזוקים. אחת הדוגמאות השכיחות לסוג כזה של נזק הוא שימוש לא הולם בעדשות מגע (שעות ממושכות, שינה בלילה עם עדשות) שגורם לירידה בהספקת החמצן לתאי האפיתל, נזק לתאים ובצקת משנית של הקרנית. סיבה נוספת לפגיעה במנגנון זה הוא הנזק הנגרם לתאי האפיתל משימוש ממושך ולא מבוקר בתרופות מקומיות הניתנות בהזלפה לעין (כגון: אנטיביוטיקה, חומרי אלחוש, סטרואידים).

כיצד מאבחנים בצקת של הקרנית?

ניתן לאבחן בצקת של הקרנית במספר דרכים:
1. התבוננות חיצונית – ניתן לראות שהקרנית אינה שקופה, במיוחד כשמשווים בין 2 העיניים. קשה לראות את הקשתית ואת גבולות האישון כאשר יש בצקת בקרנית (תמונה 7). לקרנית יכול להיות גוון לבנבן או כחלחל (תמונה 3).
2. בדיקה במנורת סדק – מדגימה בצורה ברורה את עובי הקרנית ע"י שימוש באלומת אור צרה (סדק) הנופלת על הקרנית.
3. פכימטריה – זו בדיקה מדוייקת של עובי הקרנית הנעשית ע"י מכשיר אולטרה-סאונד הנוגע בקרנית ונותן מדידה של העובי בדיוק של מיקרונים.
4. מיקרוסקופ ספקולרי – בדיקה זו מאפשרת צילום בהגדלה של שכבת תאי האנדותל, המאפשרת התבוננות בגודל התאים, בצורתם ובצפיפות התאים (ראו תמונות 2 ו- 6 לעיל).

איך מטפלים בבצקת של הקרנית?

1. הורדת הלחץ התוך-עיני – במצבים בהם יש גלאוקומה של זוית סגורה או גלאוקומה מולדת. במקרים רבים יביא הדבר לנסיגת הבצקת.
2. טיפול בדלקת – מתן מקומי של סטרואידים במצבים בהם יש דלקת תוך עינית יכול להביא לנסיגת הבצקת. בנוסף הסטרואידים פועלים ישירות להקטנת הבצקת ברקמה, ולכן הם ניתנים כמעט בכל מצב שבו יש בצקת בקרנית, גם כשזו איננה על רקע דלקתי.
3. מי מלח מרוכזים – saline בריכוז של 5% יכול לגרום להתבהרות זמנית וקצרה של הקרנית. מכיוון שמי המלח המרוכזים נמהלים בדמעות במהירות, האפקט של טיפול זה הוא לא משמעותי.
4. עדשת מגע טיפולית – עשויה להקטין את הכאב והגירוי בעין הכרוך בארוזיות או שלפוחיות של האפיתל, ולהחיש את ריפוי השלפוחית או הארוזיה.
5. השתלת קרנית מלאה או שכבתית – היא הטיפול היעיל ביותר בבצקת כרונית של הקרנית. ניתוח זה יביא להחלפת תאי האנדותל הפגועים בתאי אנדותל חדשים. למידע נוסף על השתלות קרנית לחצו כאן.

מעוניינים לבצע ניתוח הסרת משקפיים בלייזר אך אתם לא יודעים האם אתם מתאימים? לבדיקת התאמה חינם השאירו פרטים אצלנו באתר ואחד מניציגנו יחזור אליכם.