העדשה

מבנה העדשה

תמונה 1. העדשה נמצאת בין הקשתית מקדימה והזגוגית מאחור.

העדשה בעין היא איבר שקוף וקמור משני צדדיו, שאין בו כלי דם, ושאחוז ע"י סיבים הקרויים זונולות לשלוחות גוף העטרה הנמצאות מסביב לעדשה. העדשה נמצאת בין הקשתית מקדימה ובין הזגוגית מאחור (תמונה 1).

כוח השבירה הממוצע של העדשה הוא כ- 19 דיופטר (להשוואה, כוח השבירה הממוצע של הקרנית הוא כ- 42-44 דיופטר). העדשה מוקפת קופסית, כשחלקה הקדמי עבה יותר מחלקה האחורי. הקופסית הקדמית מורכבת מתאי אפיתל, המכילים גרעין, ואת כל האברונים הקיימים בתאים רגילים. בהיקף העדשה, שהוא מעין "קו המשווה" שלה, מתרחש תהליך ייחודי, שבו הופכים תאי האפיתל בתהליך של התמיינות לתאי-סיבים. כל סיב כזה הוא במקור תא אפיתל שהחל להתארך, ולאבד בהדרגה את האברונים הפנימיים שלו. עם הגיל תהליך התמיינות הסיבים לתאים מתקדם בהדרגה, וסיבים-תאים אלו מתארכים לכיוון החלק הקדמי והאחורי של העדשה, ויוצרים את סיבי העדשה (תמונה 2). גרעיני התאים וכל האברונים הפנימיים נעלמים בהדרגה.

במהלך החיים סיבים אלו הולכים ונדחסים לכיוון מרכז העדשה, ויוצרים את גרעין העדשה (תמונה 2). בחלק הקדמי והאחורי של העדשה נוצרים תפרים, שהם קווי החיבור של הסיבים הכישוריים הקדמיים והאחוריים שמגיעים מקו המשווה של העדשה ומתחברים במרכז. בניגוד לרקמות אחרות בגוף בהן תאים מתים ומתחלפים עם הזמן, בעדשה התאים אינם מתים ואינם מתחלפים. כל הסיבים, שהם למעשה תאי אפיתל שעברו התמיינות לסיבים, הולכים ונדחסים לכיוון גרעין העדשה, ובמהלך החיים נוצרים סיבים חדשים בהיקף, שבתורם גם הם נדחסים לכיוון מרכז העדשה. לפיכך גרעין העדשה (nucleus) מכיל את הסיבים הותיקים ביותר, שמקורם בתקופה העוברית, בעוד שהסיבים הצעירים יותר נמצאים בהיקף העדשה, והם מרכיבים את קליפת העדשה (cortex).

בתוך הגרעין של העדשה אין כל פעילות מטבולית, ועיקר הפעילות המטבולית בעדשה נעשית בהיקף. פעילות זו כוללת מעבר אקטיבי של מלחים וחומצות אמינו דרך תאי האפיתל, ובניית חלבונים בסיבי העדשה. פעילות מתמדת זו חיונית לשמירת שקיפות העדשה, וחיונית לבנייה המתמדת של הסיבים בהיקף. פגיעה בפעילות זו גורמת להיווצרות עכירויות בעדשה, אובדן שקיפותה והתפתחות קטרקט (יירוד).

מעוניינים לבצע ניתוח הסרת משקפיים בלייזר אך אתם לא יודעים האם אתם מתאימים? לבדיקת התאמה חינם השאירו פרטים אצלנו באתר ואחד מניציגנו יחזור אליכם.

תפקיד העדשה

העדשה משתתפת בשבירת קרני האור ומיקודן על הרשתית, והיא תורמת בממוצע כ- 19 דיופטר לכוח השבירה של העין (את 44 הדיופטרים הנותרים תורמת הקרנית). כוח השבירה של העדשה נובע מאינדקס השבירה הגבוה של סיבי העדשה ביחס לנוזל הלשכה הקדמית. אינדקס השבירה זה הוא תוצאה של ריכוז גבוה של חלבוני העדשה (הנקראים קריסטלינים) בתוך סיבי התאים.

יכולת העדשה לשנות את כוח התשבורת שלה כדי להתמקד על עצמים קרובים נקראת אקומודציה. תהליך זה מתאפשר ע"י התכווצות שריר העטרה, הגורמת לעליית קוטרו ולהרפיית הזונולות האוחזות בעדשה. כתוצאה מהאלסטיות של סיבי העדשה, עולה הקמירות המרכזית של החלק הקדמי של העדשה, כוח התשבורת שלה עולה, וכך מתאפשרת התמקדות העין על עצמים קרובים. הרפיית שריר העטרה גורמת למתיחת הזונולות, ולירידת כוח התשבורת.

יכולת האקומודציה גדולה ביותר בגיל הילדות. יכולת זו יורדת עם הגיל, ולאחר גיל 40 יש ירידה משמעותית ביכולת זו, דבר המצריך שימוש במשקפי קריאה. תהליך זה ידוע כפרסביאופיה (presbyopia) או זוקן ראיה.

לחצו כאן למידע נוסף על תהליך האקומודציה ועל פרסביאופיה.

שינויים בעדשה עם הגיל

תמונה 3: קטרקט

שינויים ביוכימיים המתפתחים עם הגיל בסיבי התאים בעדשה גורמים לירידה הדרגתית בשקיפות העדשה ולעליה בכוח התשבורת שלה. גרעין העדשה מקבל עם הגיל גוון צהבהב, תהליך הנקרא nuclear sclerosis. עם הגיל נעשה צבע הגרעין צהוב יותר, ובהמשך יכול לקבל גוון צהוב כהה, ואפילו חום. תהליך ה- nuclear sclerosis כרוך בעליית כוח התשבורת של העדשה ובעלייה בקוצר הראייה או בהופעת קוצר ראייה שלא היה קיים קודם לכן. תהליך זה יכול לגרום בתחילה לשיפור ביכולת הקריאה בשל העלייה בכוח התשבורת. תהליך זה מלווה בירידה בראיית לילה, וכן בירידה הדרגתית בראיית הצבעים.

תהליכים אלו הולכים ומתפתחים עם הגיל. כאשר העדשה מאבדת את שקיפותה בצורה המשפיעה באופן משמעותי על חדות הראיה, מצביע הדבר על התפתחות קטרקט (ירוד). אחד המחקרים האפידמיולוגיים הגדולים בארה"ב הראה ש- 38.8% מהגברים ו-45.9% מהנשים מעל גיל 74 סובלים מקטרקט הגורם לירידה משמעותית בראייה.