כוויה כימית במשטח העין היא אחת מצורות הפגיעה החמורות ביותר בעיניים. חשיפת העין לחומר בסיסי (כגון סודה קאוסטית, סיד ועוד) או חומצי (כגון חומצת מלח) גורמת לנזק מיידי וקשה לתאי האפיתל של הקרנית ואח"כ גם לסטרומה של הקרנית. החשיפה לחומרים כימיים יכולה להתרחש בבית, במקום העבודה, במעבדה ובד"כ במקומות בהם אנו מבלים את חיי היום-יום. תרחישים נפוצים הם ניסיון לפתוח סתימות בכיור המטבח בעזרת סודה קאוסטית ומים חמים, הושטת יד לבקבוק או מיכל המכיל חומצה או בסיס הנמצא על גבי מדף גבוה ונפילת הבקבוק ושפיכת תוכנו על פני המשתמש, שימוש בחומרי ניקוי בבית באופן לא זהיר, התפוצצות סוללה של רכב בזמן עבודה לתיקון הרכב וכו'.

כיצד חומר כימי גורם לנזק לקרנית

החומר הבסיסי או החומצי פוגע בתאי האפיתל של הקרנית או הלחמית וגורם למותם. לאחר מכן חודר החומר הכימי דרך הקרנית, ומפרק את חלבוני הקולגן המרכיבים אותה. פירוק הקולגן גורם להרס של הקרנית ולאובדן שקיפותה. תוצרי הפירוק הם פפטידים קצרים (רצף של מספר קצר של חומצות אמינו, אבני הבניין של החלבון), במהווים גורם דלקתי חזק ביותר. הגירוי הדלקתי הקשה, הנוצר הן ממוות של מספר רב של תאי אפיתל, והן מתוצרי הפירוק של הקולגן, גורם לכניסה מהירה של מספר רב של כדויות דם לבנות מכלי הדם ומהדמעות אל תוך הקרנית. כדוריות לבנות אלו מפרישות אנזימים הממשיכים בתורם את פירוק הקולגן והרס רקמות משטח העין. הפפטידים החדשים ממשיכים ומגייסים כדוריות דם לבנות נוספות, וכך נוצר מעגל אינסופי של דלקת והרס. ללא טיפול נכון יגרום הדבר לתמס (התפרקות) של הקרנית תוך שבוע עד שבועיים ולהרס העין כולה.

ההסתמנות הקלינית של כוויות כימיות

התלונות המידיות של הנפגע כוללות כאב עז בעין, נפיחות קשה של העפעפיים, דמעת, אודם וראייה מטושטשת. במקרים קשים מאוד תיתכן עכירות של הקרנית, והלבנה של העין כתוצאה מהרס כלי הדם של הגובלת (לימבוס) והלחמית. לעיתים רבות ניתן לראות כוויות בעור סביב העין, בעיקר על העפעפיים, על המצח והאף (תמונה 1).

כאשר הקרנית שקופה ואין אובדן של כלי הדם בלחמית, התוצאה בסופו של דבר תהיה טובה גם ללא ניתוחים. אולם אם הקרנית מאבדת את שקיפותה זמן קצר לאחר הפגיעה, ולא נצפים כלי דם לחמיתיים (תמונה 2), בעיקר באיזור הגובלת – הרי שאז המהלך קשה יותר והסיכויים להצלת העין קלושים.

לעיתים חודר החומר הכימי אל תוך העין. במקרים אלו תגרם דלקת של הלשכה הקדמית (Uveitis), עכירות העדשה (קטרקט), עלייה משנית של הלחץ התוך עיני (גלאוקומה), ובמקרים קשים גם הפרדות הרשתית.

הטיפול המיידי בכוויות כימיות של משטח העין

הטיפול המיידי חייב לכלול שטיפה מהירה וממושכת של העין. יש להשתמש במים, ב- Saline, או בתמיסות בופר ייעודיות (הנמצאות כיום במעבדות רבות ובחדרי מיון). השטיפה צריכה להיות יסודית ולהמשך לפחות רבע שעה, תוך כדי פתיחת העפעפיים וכיוון זרם המים אל העין הפתוחה. ככל שהשטיפה תהיה מיידית, וככל שתמשך זמן רב יותר – כך יהיה סיכוי טוב יותר להציל את העין. לאחר מכן יש להפנות את הנפגע באופן מיידי לחדר מיון של מרכז רפואי גדול בקרבת מקום.

בחדר המיון יבדק הנפגע ע"י רופא עיניים, שיבצע שטיפה נוספת, הפעם בעזרת מפסק עפעפיים. לאחר השטיפה יוודא הרופא שאין גופים זרים או חלקיקים מוצקים המסתתרים מתחת לעפעפיים ושעלולים להמשיך ולגרום לחשיפת העין לחומר החומצי או הבסיסי.

לאחר השטיפה יוחל בטיפול בטיפות סטרואידים באופן אינטנסיבי, וזאת כדי לעצור את התהליך הדלקתי הגורם להרס הקרנית. כ"כ ינתן טיפול בטיפות אנטיביוטיקה, למניעת זיהומים. טיפול נוסף יכלול טיפות ויטמין C, העוזר בבניה המחודשת של הקולגן. כדי למנוע הדבקויות בין העפעפיים והעין יהיה צורך בניקוי ופתיחת הפורניקס (השקע בין העפעף והעין) העליון והתחתון בעזרת בדיד זכוכית. כדי לעודד צמיחת האפיתל על הקרנית יתכן שיהיה צורך בהשתלת ממברנה אמניוטית (קרום השפיר). במקרים נדירים בהם ממשיך תהליך התמס של הקרנית עד כדי חשש להתנקבות (תמונה 3), יתכן שיהיה צורך אף בהשתלת קרנית דחופה.

לאחר השלב האקוטי, מתחיל תהליך איטי של ריפוי. תהליך זה כולל צמיחה של תאי אפיתל ממקור הלחמית על הקרנית. כאשר הכוויה קשה יתכן נזק לא הפיך לאיזור הגובלת (לימבוס) שבו נמצאים תאי אב של תאי אפיתל הקרנית. הרס הלימבוס גורם לחוסר צמיחה של תאי אפיתל תקינים של הקרנית. את מקומם מחליפים תאי אפיתל של הלחמית, שצומחים ומכסים את הקרנית. אלא שתאים אלו לא יוצרים שטח פנים חלק על הקרנית. לעיתים תהליך הריפוי מתבטא בהופעת צלקת ויצירת כלי דם חדשים בקרנית (תמונה 4). תופעות אלו גורמות לאובדן שקיפות הקרנית, וכתוצאה לירידה בראייה. יחד עם זאת – צמיחת תאי האפיתל, גם אם אינם תקינים, מונעת את המשך תמס הקרנית, ומאפשרת פסק זמן לקראת ניתוחי השחזור שיבואו בהמשך.

הטיפול בטווח הארוך לשחזור משטח העין

לאחר שהקרנית צופתה בתאי אפיתל, והתהליך הדלקתי הקשה בעין נעצר, ולאר שעברו מספר חודשים, ניתן להתחיל ולבצע סדרת ניתוחים לשחזור משטח העין. אלו כוללים את הסרת רקמת הצלקת שצמחה על פני הקרנית, הסרת רקמת הצלקת התת-לחמיתית סביב הקרנית, וקצירת שתלי לחמית ולימבוס מהעין הבריאה והעברתם להשתלת עצמונית (אוטולוגית) בעין הפגועה. תהליך זה עשוי להביא תאי לימבוס תקינים לעין הפגועה, מתוך מגמה לייצר שכבת תאי אפיתל תקינים בעתיד. צמיחה זו היא תנאי לביצוע השתלת קרנית בהמשך.

בנוסף יש צורך לעיתים בטיפול מנח העפעפיים, במיוחד כאשר נוצר entropion (פניה פנימה של קצות העפעפיים), וכאשר הריסים פונות את הקרנית וגורמות לפגיעה בתאי האפיתל. כ"כ יש צורך בטיפול בעין היבשה, ודלקת בעפעפיים. מצבים נוספים שיש לעיתים לטפל בהם, והמתפתחים כסיבוכים של הפגיעה הראשונית, הם קטרקט וגלאוקומה.

להלן סרטון המדגים את התהליך המורכב של שחזור משטח העין בנער בן 17 לאחר פגיעה קשה מחומר כימי בעינו הימנית.

מעוניינים לבצע ניתוח הסרת משקפיים בלייזר אך אתם לא יודעים האם אתם מתאימים? לבדיקת התאמה חינם השאירו פרטים אצלנו באתר ואחד מניציגנו יחזור אליכם.