אני בת 48 . מגיל צעיר מאד אני עם משקפים לראיה מרחוק ( וכן עם עדשות מגע קשות ובשנים האחרונות רכות ). בגיל 42 התחלתי להתקשות גם בראיה מקרוב וכיום אני עם עדשות ביו פוקל. לאחרונה ממש אני מוצאת את עצמי מסירה את המשקפים כשאני קןראת במיטה או למשל משחילה מחט בחוט.וזה מאד מבלבל אותי בהבנת מצב הראיה שלי כי הבנתי שגם אם אתקן בניתוח את הראיה למרחוק עדיין אצטרך משקפי קריאה. אבל מה יקרה עם הראיה המאד קרובה כשארצה לקרוא ספר? כלומר אם לא תהיה לי בעצם אפשרות להסיר את המשקפים כדי לקרוא מקרוב האם אוכל עדיין לקרוא ספר? האם אצליח להשחיל את החוט במחט בעזרת משקפי קריאה?
שלום רב,
מדובר במתימטיקה פשוטה מאוד. לרחוק למשל יש לך במשקפיים עדשות שמספרן הוא 2- (אני לא יודע כי לא כתבת, אבל נניח). כדי לראות לקרוב, את זקוקה לתוספת של עדשה שמספרה הוא 1.5+ . כשאת עם המשקפיים את מתוקנת למצב של 0 ולכן את לא יכולה לקרוא. כשאת מסירה את המשקפיים את במצב של 2- שמנוטרל חלקית ע"י תוספת ה 1.5+ שאת זקוקה לקריאה, וכך את יכולה לקרוא היטב ללא המשקפיים.
הניתוח מביא אותך למצב של 0, אבל קבוע. כאילו שהדביקו לך את המשקפיים לאף, ואת לא יכולה להסיר אותן יותר. אין יותר "עם משקפיים" ו"בלי משקפיים". יש רק מצב אחד שהוא 0 אחרי הניתוח. ועל זה תצטרכי תוספת של 1.5+ שהם למעשה משקפי קריאה. לכן מיד לאחר ניתוח להסרת משקפיים בלייזר החל מגיל 45 ומעלה - יש צורך מידי במשקפי קריאה.
זה מאוד פשוט, וכך דנתי על כך בהרחבה באינספור תשובות לשאלות הגולשים באתר זה במהלך השנים.
קיימת אפשרות לעשות בניתוח תיקון בשיטת monovision - עין אחת מתוקנת תיקון מלא והיא תראה לרחוק, ועין שניה מתוקנת חלקית כל שישאר בה 1.5- והיא תראה לקרוב. יש לכך יתרונות וחסרונות, ועל כך ניתן להסביר בהרחבה במהלך בדיקת ההתאמה לניתוח.
בברכה,
פרופ' אבי סלומון
רופא עיניים ומומחה לקרנית
