שלום רב,

הניתוח אינו פוגם בראייה לקרוב. מה שפוגם בראייה לקרוב הוא הגיל שלך...

התהליך בעין שעוזר לנו לראות עצמים קרובים בבירור (קריאה, עבודה מול מחשב וכו') נקרא אקומודציה. האקומודציה הוא תהליך שבו שריר העטרה (Ciliary muscle) הנמצא בתוך העין מתכווץ בתגובה לצורך להתבונן על עצם קרוב, וגורם בכך לעלייה במוקד העדשה, הנמצאת בתוך העין מאחורי הקשתית. עליית מוקד העדשה מאפשרת לנו לראות בבירור גם עצמים קרובים מאוד. בצורה כזו, עם המשקפיים שלנו, שהן חד מוקדיות (במקרה שלך 2.50-) אנחנו יכולים לראות בחדות לכל הטווחים. תהליך זה נראה לנו מובן מאליו. אבל רק כשאנחנו צעירים...

אחרי גיל 45 (בממוצע. לפעמים מוקדם יותר, ולפעמים מאוחר יותר) אנחנו מאבדים בהדרגה את יכולת האקומודציה. זה בגלל שינוי בגמישות העדשה התוך עינית, או ביכולת שריר העטרה להתכווץ, או שניהם ביחד. ואז אנחנו מגלים שקשה לנו לראות לקרוב. כדי לראות לקרוב אחרי גיל 45 אנחנו נזקקים לתוספת של תיקון אופטי במשקפיים של עדשות פלוס: זה מתחיל עם תוספת של 1.00+ בגיל 45, וממשיך בהדרגה ועולה ל 2.00+ בגיל 50, ואח"כ ל 3.00+ בגילאי 55-60. תהליך "אכזרי" זה מתרחש אצל כולנו, אחד מאותם דברים רבים שקורים לגוף שלנו תוך כדי זה שהוא הולך ו"מתבגר"...

מצב זה נקרא פרסביאופיה (בעברית: זוקן ראייה). כדי לתקן זאת יש להתקין משקפיים מולטיפוקאליות, בהן המרכז של העדשה נשאר כמו שהיה (במקרה שלך 2.50-), והחלק התחתון מקבל תוספת של עדשת פלוס על פי הצורך (במקרה שלך, כשתגיעי לגיל 45 תצטרכי בחלק התחתון של העדשה 2.50- 1.00+ כלומר: 1.50-). כל מספר שנים תצטרכי לעדכן את העדשות המולטיפוקאליות בהתאם לעליית התוספת למרחק. אנשים שיש להם קוצר ראייה נמוך כמו שיש לך מוצאים שאם הם מרימים את המשקפיים הם פתאום יכולים לקרוא. זה בגלל שהמינוס לרחוק מנוטרל ע"י הפלוס לקרוב. לכן, אם לא תעשי ניתוח כלשהוא, הרי כשתגיעי לגיל 50 ומעלה תוכלי לקרוא ולעבוד מול מחשב ללא משקפיים: ה 2.50- שיש לך ינוטרל ע"י ה 2.50+ שאת צריכה לקרוב, וכך תוכלי לקרוא ללא משקפיים. אבל לראייה לרחוק (נהיגה, טלוויזיה, אנשים בחדר סביבך וברחוב וכו') עדיין תזדקקי למשקפיים.

אם תעברי ניתוח להסרת משקפיים בלייזר בשתי העיניים (כלומר: תיקון מלא של המספר ל-0), תוכלי לראות מצויין לכל הטווחים, אבל בעוד מספר שנים תזדקקי למשקפי קריאה (אבל הפעם תוכלי להסתפק במשקפי קריאה פשוטות ולא במשקפיים מולטיפוקאליות). לרחוק לא תזדקקי למשקפיים בכלל, אבל לקרוב תזדקקי למשקפי קריאה. כך קורה גם למי שמעולם לא היו לו משקפיים, ולא עבר ניתוח כלשהוא: אחרי גיל 45 הוא יזדקק למשקפי קריאה.

אפשרות נוספת היא לעשות תיקון בשיטת mono-vision. בשיטה זו העין הדומיננטית מתוקנת תיקון מלא, כדי לאפשר ראייה למרחק. העין השניה מתוקנת תיקון חלקי, ומשאירים בה 1.00- או 1.50-. עם העין הזאת תוכלי לקרוא, כאשר תזדקקי בעוד מספר שנים למספר של 1.00+ ואח"כ 1.50+. המינוס הקטן שישאר לך בעין ינטרל את הפלוס שאת צריכה לקריאה. לשיטה זו יש יתרונות וחסרונות, עליהם מומלץ לדבר עם הרופא המנתח שלך לפני הניתוח. למעשה - את ההסבר הזה היית אמורה לקבל מהרופא המנתח שבדק אותך... אני כעיקרון לא אוהב שיטה זו, וממליץ על ניתוח לייזר שבו מבצעים תיקון מלא ושווה בשתי העיניים, תוך הבנה שאחרי גיל 45 יהיה צורך במשקפי קריאה.

הדברים הנ"ל אינם אמורים לגבי צעירים בשנות העשרים וה-30 לחייהם שעוברים את הניתוח. הם יהנו לאחר הניתוח מראייה מצויינת לקרוב ולרחוק, ורק אחרי גיל 45 יזדקקו למשקפי קריאה.

בברכה,